בגיל 18 , לקראת סיום כתה י”ב, גיליתי שאני בהריון מהחבר שלי בארבע השנים האחרונות. אותו חבר הציע לי לא להפיל את התינוק ולהתחתן איתו, אך אני סירבתי כי הרגשתי שאני לא מוכנה. בדיעבד אני מבינה שלא הבנתי את הערך של החיים, לא שלי ולא של התינוק.
הגעתי לוועדת הפלות והתיישבתי על הכיסא. העובדת סוציאלית בוועדה סיפרה לי על כדור בשם מפיג’ין. היא הסבירה לי שזה לא מסוכן ושזה לא יכאיב. היא גם ציינה שאני צעירה ושאוכל ללדת עוד ילדים בעתיד. הטיפול במפיג’ין נעשה ע”י בליעה של שני כדורים. אחרי הכדור הראשון לא היו לי תופעות לוואי. כמה דקות לאחר בליעת הכדור השני – הקאתי אותו ונאמר לי שאולי זה לא יעבוד.
יש לי חברות שהטיפול במפיג’ין לא עבד אצלן והן היו צריכות לעבור בנוסף לו גם גרידה. אצלי המפיג’ין עבד. אחרי הכדור השני הרגשתי צירים מאד חזקים, אפילו גרועים יותר מלידה, הרגליים שלי רעדו ולא יכולתי ללכת. ההפלה שעברתי הייתה מאוד קשה.
